בית משפחה (קשיי בנייה ראשוניים, בנייה)

בית פרטי

קשיי הבנייה הראשוניים

מי שכבר צבר ניסיון מספיק בעבודות בנייה קטנות כאיש־בית מיומן, יוכל לגשת ביתר קלות לבניית בית משפחתי או דירה. כאן אין הכוונה לכך שהוא עצמו יבצע את הבנייה, שכן מדובר בעבודה מסוג זה הדורשת בעלי מקצוע מסוימים. אך בהחלט רצוי שגם >>המשקיע<< יהיה בקיא בעבודות אלה, ובדברים פשוטים יותר ייטול חלק בעצמו, ואם הדבר אפשרי גם בני משפחתו או חבריו. כאן יהיה מדובר ממש על השתתפות בבנייה »גדולה«, כלומר על ההכנות לבנייה.

לצורך בנייה יש תחילה להבטיח קרקע. אין די רק ב״להסתכל״ על הקרקע לפני הקנייה. כדי להבטיח את התנאים הטובים ביותר לבניין העתידי, יש לאסוף מידע על כמה וכמה עניינים הקשורים לקרקע. מומלץ להתייעץ עם מומחה לפני הקנייה. מיקום הקרקע, הטופוגרפיה, השיפוע, ההרכב ואופי השטח, תנאי השטח, כיווני הרוחות, המידות והצורה של הקרקע, הצמחייה הקיימת בשטח, המיקום והמצב של דרכי הגישה והתשתיות - כל אלה גורמים חשובים מאוד ומשפיעים באופן מהותי על התכנון ועל ביצוע העבודות בעת הבנייה. (למשל, מפלס מי תהום גבוה ידרוש עבודות נוספות של איטום הידרו-איטום, או, בקרקע סלעית, העבודות להכנת היסודות מקשות יותר). בהתחשב בגורמים אלה עשוי להתברר שקרקע ״זולה״ היא למעשה ״יקרה״ יותר.

לפני הקנייה יש לבדוק גם את ה“מעמד המשפטי” של הקרקע. יש לבדוק בספרי האחוזה אם הקרקע אכן פנויה למכירה ואינה משועבדת במקרה בחובות, במשכנתה וכדומה. ייתכן שקיימות תקנות מיוחדות ביחס לקרקע, כגון זכות, או חובה, לאפשר מעבר למשתמשים אחרים, מעבר מים או צינור מים, הפקעה, סלילת כבישים או תנאים אחרים (איור 1). לאחר בדיקת ספרי האחוזה יש לפנות לרשות המוסמכת בעירייה לשם קבלת מידע על אפשרויות הבנייה בקרקע. שם נלמד איזו בנייה מותר לנו, או עלינו, להקים במקום זה (חד־קומתית, רב־קומתית וכדומה), האם בכלל מותר לבנות, מהם תכניות הפיתוח האורבניות של הסביבה (היכן יוקמו גן ילדים, פעוטון, חנויות וכדומה). אם תוצאות הבדיקה המפורטת של הקרקע חיוביות ואם המצב בספרי האחוזה תקין, וגם חוות דעתו של הגוף המוסמך לבנייה חיובית עבורנו, כלומר אין כל גורמי הגבלה או עובדות כאלה שיגדילו את עלויות הבנייה, נוכל לקנות את הקרקע תוך הקפדה על התקנות לרכישה ולהעברת הבעלות. מידע מוקדם מפורט כזה יחסוך מאיתנו אכזבות מאוחרות ועלויות מיותרות, ואולי אף ימנע את קריסת תכנית הבנייה כולה.

איור 1

לאחר רכישת הקרקע נדרש היתר בנייה. מטרת היתר זה היא שהקמת הבניין תבוצע בהתאם לתקנות הקיימות, ושהבעלים הזכאי לבנות יבצע את הבנייה כך שלא תפגע באינטרסים של בעלי המגרשים השכנים ושל הציבור. מי שמבצע בנייה ללא היתר הבנייה הנדרש, ובאופן בלתי מקצועי, צריך להביא בחשבון שהבניין ייהרס בכפייה על חשבונו.

עם הבקשה להיתר בנייה יש לצרף גם נסח רישום מקרקעין כהוכחה שהמבקש הוא הבעלים המלאים של הקרקע. כמו כן יש להשיג תכנית מצב של המגרש וכן תכנית הבניין (מצב ופרטים) עם תיאור טכני. מומלץ לקבל מהרשות המוסמכת מידע גם על תנאי התכנון (קנה מידה, מספר עותקים וכדומה) בשעה שאנו אוספים מידע על המגרש. תכניות בלתי מתאימות מהוות לעיתים קרובות בעיה חמורה. תכניות רשאים לערוך רק מוסדות או אנשים המוסמכים לכך. אין כוונתנו להשפיע על “משקיעים” עתידיים, אך אנו מפנים את תשומת הלב לכך שבארגוני תכנון גדולים יותר ניתן לקבל תכניות טיפוס מוכנות, שהן זולות יחסית, מודרניות וחסכוניות, ערוכות בכמה וריאציות, כך שהן יכולות לענות על תנאים מגוונים. על בסיס תכניות אלה קל יותר לקבל היתרי בנייה הכוללים כתב כמויות ואומדן.

בבניית בית פרטי לכל אדם יש את הרעיונות שלו. רעיונות אלה יכולים להיות נכונים ומציאותיים, אך רבים מהם אינם מציאותיים, משום שאינם ניתנים לביצוע, אינם כלכליים ואינם מודרניים, ולעיתים אף חסרי טעם. בעת הכנת התכנון על המתכנן להקפיד על תקנות פדרליות מסוימות, תקנים ודרישות תכנון (למשל, הכניסה לשירותים לא יכולה להיות מן המטבח, השטח המינימלי של החדר נקבע בתקנות, הגובה המזערי של החללים הפנימיים, מיקום החדרים, חיפויים, שטחי החלונות וכדומה אינם ניתנים לבחירה כרצון), אך בו בזמן עליו גם לספק את דרישות הפרט, כלומר הבעלים. יש להעריך הצעות תכליתיות וכלכליות של המתכננים בנוגע לשימוש באלמנטים טיפוסיים (קורות, דלתות, חלונות וכדומה).

האינטרסים וההיבטים של הפרטים יכולים לבוא לידי ביטוי במיוחד בבחירה ובעיצוב של החזית, בחלוקת החדרים, במערכת החימום, במרפסות, במרתפים, במבני עזר וכדומה. אנו מפנים את תשומת הלב לכך שהרשות המוסמכת לא תנפיק היתר בנייה על סמך תכניות לא מקצועיות ולא כלכליות, שאינן עומדות בתקנות לבניית דירות, וזאת דווקא בשל האינטרסים של המשקיע.

לאחר שהשגנו את היתר הבנייה, יש להתכונן בקפידה לבנייה. הכנה טובה תחסוך מאתנו עבודות מיותרות בהמשך. במקביל לתהליך השגת היתר הבנייה, יש להטיל על מישהו את הכנת כתב הכמויות וההצעה הכספית. על סמך כתב הכמויות וההצעה הכספית נוכל לקבוע את כמות חומרי הבנייה הנדרשת (תוך התחשבות גם באובדן הנדרש). מסמכים אלה דרושים גם לצורך קבלת הלוואה לבנייה. אם השגנו גם את ההלוואה הנדרשת (או מזומן לתחילת הבנייה) מגיע שלב רכישת חומרי הבנייה.

עדיף להשיג את החומר אצל חברה מסחרית כלשהי. קיימת גם אפשרות לרכישת חומר שכבר נעשה בו שימוש - דבר זול בהרבה - אך בהחלט יש לתאם זאת (ולקנות יחד) עם מומחה. כלומר, לבנים מלוכלכות עם טיח יגרמו בהמשך לקשיים בעת הבנייה והטיח, משום שהן י״יבקעו״ דרך הטיח והצביעה. בקורות עץ, בפרקטים ובמשטחי רצפה ימיים עלולים להסתתר פטריות וחרקים, שלאחר שנה-שנתיים עלולים לגרום לנזקים עצומים. עבור חלק מן הרעפים נדרשת כמות כפולה של לייסטים, ולכן ייתכן שכיסוי גג זול יהיה בהמשך יקר יותר. כמו כן, אבן גיר רכה שנעשה בה שימוש אינה עמידה בפני כפור, ולכן לא נוכל להשתמש בה לבנייה וליסודות. בכלל, יש לנהוג בזהירות רבה, בין אם מדובר בחומרי בנייה חדשים או ישנים, שלעתים קרובות הם זולים. יש תמיד לבקש ולשמור מסמכים המוכיחים בעלות, אך גם את כל שאר הקבלות והמסמכים יש לשמור בקפידה.

לפני שתגיע משלוח החומרים הראשון, יש עדיין לסדר דברים רבים במגרש. אם המגרש עדיין אינו מגודר, לאחר התאמת הגבולות עם השכנים ועם הנתונים הרשמיים יש להקים גדר. את הגדר הפונה לרחוב ואת הצד הימני ואת החצי הימני של הגדר האחורית, וכל זאת מנקודת מבט מן הרחוב, עלינו לבנות. הגדר הצדדית השמאלית והחצי השמאלי של הגדר האחורית שייכים לשכן השמאלי, או האחורי. באמצעות השגת מסמכים רשמיים על הגדרות נימנע ממחלוקות עתידיות אפשריות, ואולי אף מהליכים משפטיים. בכיוון הובלת חומרי הבנייה מומלץ להקים רק גדר זמנית וניידת.

התנאי הבסיסי לבנייה הוא קיומם של מים במקום, משום שהובלת מים יקרה ומסובכת. אם קדחנו באר והמים גופרתיים, מרירים, מלוחים או מסריחים, יש לפנות לעזרתו של מומחה לקידוח באר מתאימה (עמוקה) או לנטרול המים. אין להשתמש במים אגרסיביים או מלוכלכים בבנייה, משום שלאחר זמן קצר הם יהרסו את הבטון או את המרגמה. יש לחפור גם בור לסיד, כך שלא יפריע להובלה ושיהיה רחוק דיו מן הקירות העתידיים. בסיס הבור יכול להיות 3 x 2 m, והעומק 1,5 m.

נדרש גם מבנה אחד לאחסון חומרים, כלים וכן לצורך התארגנות. למטרה זו יש לבנות צריף זמני בשטח של 3 x 3m מעץ, קנים או לבנים, עם אפשרות לסגירה. אולם עדיף הרבה יותר להקים מראש אחד מהמבנים הנלווים, למשל מחסן לדלק, שלגביו יש לנו גם כן היתר בנייה, ולהשתמש בו לאחסון. אין לשכוח גם את בניית ה־WC במקום המרוחק ממקורות מים. לאחר הבאת הכלים והחומרים העזר (סיכות נגרות, חבלים וכדומה) נוכל להתחיל בארגון הובלת חומרי הבנייה.

יש לשכור את המשאית כך שתנוצל במלואה. עבור חומרים בתפזורת יש לבקש משאיות היפוך. עלינו להימנע מהובלה זולה אך אסורה. את החומר שהובא יש לאחסן בסביבת המבנה העתידי, כך שלא יפריע להמשך ההובלה, שכן בדרך זו נימנע מהזזות מיותרות. את המלט יש לאחסן תחת קורת גג או לכסותו, את הלבנים לערום בקשירה, ללא סכנת פציעה, ואת החול והחצץ לתחום בלבנים (בשל התפזרותם). את כיבוי הסיד עדיף להפקיד בידי מומחה.

לאחר מכן אפשר “לסמן” את מיקום המבנה. זאת יבצע המאסטר המבצע. הוא יקבע את המיקום המדויק של המבנה על המגרש, את מיקום הפינות ואת נתוני הגבהים. מהמקום שבו ייבנה המבנה יש להסיר עשבים שוטים והומוס (לשימוש עתידי אפשרי). שטח הבנייה צריך להיות אופקי כדי שהאומן יוכל לקבוע בחוט את מיקום היסודות. רוחב תעלות היסוד מסומן באמצעות יתדות. אנו יכולים להשתתף, בפיקוח המאסטר, גם בעבודות אלה, אך חפירת התעלות היא לחלוטין מלאכתנו. בקרקע רופפת נדרשים תמוכות, ובקרקע מוצקה עלינו לבצע את התעלות בדיוק לפי המידות הנתונות, על ידי סיתות דפנות הקירות. ננסה ליישר את האדמה החפורה במקום, 1-2 m מן התעלה, אך לרוב יש צורך להוביל אותה. את הובלת העפר עדיף לפתור כהובלת חזור של המשאית המביאה את חומרי הבנייה. לאחר חפירת התעלות, עדיף להתחיל מיד בביצוע היסודות (כדי שהגשם לא יפגע בתעלות) (איור 2).

תמונה 2

בנייה

עומק היסוד צריך להיות בכל מקרה לפחות 30 cm מתחת לפני הקרקע, מתחת לקו הקפיאה. היסוד המהיר והחסכוני ביותר הוא,所谓 „אבן צפה“, שאותו ניתן לבצע גם בעצמנו על פי הנחיות בעל המקצוע. יסוד מלבנים יקר מאוד ויכול לבנותו רק מומחה. במקומות הרריים יתאים ביותר יסוד בנוי אבן. לאחר ביצוע יסודות הקירות החיצוניים העיקריים, יש לבצע את יסודות הקירות הפנימיים ומחיצות.

על סמך האמור לעיל, בעבודה קפדנית, כבר יצרנו את היסודות הדרושים. לצורך בידוד טוב, האומן יניח שתי שכבות של לוחות בידוד ביטומניים 150 ושלוש שכבות של ביטומן חם יבטיחו סגירה מלאה. יש לשים לב גם לכך שהבידוד יהיה רחב מהקיר ב-3–10 cm ושבמפרקים תהיה חפיפה של לפחות 15 cm. בידוד אופקי של קירות היסוד צריך להתחבר בכל מקום לבידודים האופקיים של קירות הביניים ולבידודים שמתחת לריצוף. רבים מזניחים בידוד קפדני, אולם הבידוד הוא אחד התנאים הבסיסיים לשימושיותו של המבנה (איור 3)

תמונה 3

תחילת הקירות העיקריים החיצוניים, הקירות העיקריים הפנימיים וקירות המחיצה צריכה להיות לכל הפחות ב-30, ועדיף אף ב-40 cm, מעל פני הקרקע הסובבת בקרבת מפלס הרצפה המתוכנן. לאומן, המבצע את ארגון העבודות ואת העבודות המדויקות כביכול, אפשר לסייע מאוד בעת הבנייה. לכן מומלץ להכין היטב את הבנייה, שהיא אחת הפעולות הדורשות עבודה רבה, ולפתח בפירוט ובקפדנות את תוכנית מהלכה.

בלי קשר לחומר שבו משתמשים לבנייה, לבנים, לבנים חלולות, בלוקים, אבן שבורה עמידה לכפור או אבן אצילית מעובדת, שבעת כללי הזהב הבאים יתאימו לכל בנייה.

1. אל נשאף לעשות הכול בעצמנו! איכות בנייה טובה יכולה להבטיח רק כוח עבודה מיומן. אם לא למדנו את מקצוע הבנייה, אז נעזור בהעברת לבנים, בהבאה, בערבוב והעברת טיט, בהעברת פיגומים וכד׳ (איור 4).

תמונה 4

2. את רוחב הנשיאה הדרוש של הקיר קובע המומחה כבר בשלב התכנון. העובי הדרוש לבידוד תרמי תלוי בחומר הקיר והערך המינימלי של גודל זה, בהתאם לנשיאת העומסים, מוסדר בתקנות. אין לנו רשות לחסוך בכל מחיר בעובי הקירות, כי בהמשך יהיו לנו עלויות חימום גבוהות יותר; יתרה מזו, בקירות דקים עלולה להיווצר הצטברות של אדי מים, דבר המזיק לבריאות ומקלקל את הצבע ואת הרהיטים. לתנאי הטמפרטורה שלנו מומלצים קירות לבנים ברוחב 38 cm (ללא טיח). קירות אבן צריכים להיות ברוחב של לפחות 50 cm (ולו רק בגלל נשיאת העומסים). קיימות גם צירופים שונים אחרים של קירות, שהמוכר שבהם הוא שילוב של לבנים חלולות המונחות לאורך ולבנים קטנות המונחות על צדן. עובי קירות אלה הוא 33 cm, אך הדבר דורש ביצוע קפדני. קיר טוב הוא אנכי לחלוטין, והאלמנטים הבודדים בו מונחים בהשחלה. בקירות לבנים יש לשים לב במיוחד לכך ששורות הלבנים יהיו מונחות באופן אחיד ובאופקיות. כדי לשמור על המידות בעת הבנייה, יש להשתמש בקורות עץ, לוחות, חבלים, אנך, ולעיתים קרובות יש לבדוק את תקינות הבנייה (לפחות לאחר 2-3 שורות).

3. יש להקפיד שהמרווחים האופקיים והאנכיים (באבן אלכסוניים) יהיו בערך 1 cm, ויש למלא מרווחים אלה היטב בטיט. איכות הטיט נקבעת בידי מומחה; בדרך כלל משתמשים בטיט מסוג H4 או H6. לבניית עמודים וארובות נדרש טיט מחוזק במלט. יש לערבב את הטיט בקפידה רבה כך שלא יהיו בו גושים של חול וסיד. לערבוב הטיט יש להשתמש בסיד מיושן ובחול ללא חרסית, ללא סחף וללא זיהומים.

4. בעת הבנייה, מעל גובה של כ־1 m נדרשים כבר פיגומים. פיגומים יכולים להקים רק עובדים מוסמכים לכך, או שהם מוקמים בהתאם להוראות בעל המלאכה, וחומרי הפיגום חייבים להיות תקינים לחלוטין ובעלי משטח רצפה מתאים. על הפיגומים יש להניח לוחות גישה עם רצועות למניעת החלקה. יש למלא את תיבת המלט כך שבמהלך ההובלה לא תתרחש התפזרות. מאחר שבעת הבנייה נצרכת כמות גדולה של מלט, יש להכין שתי תיבות לכל בנאי.

5. אסור לנו לאפשר אי-סדר באתר הבנייה! במהלך העבודה ולאחריה יש לנקות את הפיגומים כדי שהטיח על הרצפה לא יתקשה. יש לנקות גם את קופסאות הטיח ולהכין רק כמות טיח שתהיה דרושה לאותו יום. יש לאסוף את הלבנים שנפלו ולנקות את השטח מפסולת כדי לפנות את דרכי ההובלה. יש להביא ולסדר את הלבנים כך שיהיו בהישג ידו של הבנאי, תוך הקפדה שהערימה לא תתמוטט ולא תיפול.

6. תפוקתו של בנאי אחד היא הנחת 800-1000 לבנים במשך שמונה שעות. אם מארגנים את העבודה כך שעובד אחד מניח את המלט, אחר מגיש את הלבנים, שלישי (האומן) מניח את הקיר, והאחרים (בני המשפחה) מספקים את החומר, אפשר להניח במשך שמונה שעות גם 7000 לבנים. באופן זה ניתן להשלים את הקירות הנושאים של בית משפחתי בתוך 4–5 ימים. יש לשים לב במיוחד לביצוע נכון של חיבורי הקירות, לפינות, למסגרות הפתחים, להתאמתם הקפדנית ולהתאמת הקשירה.

7. עובי קירות המחיצה יכול להיות 6, 10, 12 ו-25 cm (בהתאם לדרישות המבנה והחלוקה). את בניית קירות המחיצה צריך לבצע בעל מקצוע, משום שקירות אלה חייבים להתחבר לחריצים של קירות הנשיאה, וקירות מחיצה מבלוקים יש לחזק גם באמצעות תוספות חיזוק. יש לשים לב שעובי קירות הבלוקים של חדרים »רטובים« (חדר רחצה, מטבח) יהיה לפחות 10 cm, משום שבהמשך, בעת ביצוע החריצים הנדרשים, קירות מ-6 cm ייהרסו.

8. ולבסוף כמה מילים על הגנת בריאותם של המשתתפים בבניית בית משפחתי. במקום העבודה יש להבטיח אפשרות לרחצה, חדר קטן לאחסון ולייבוש בגדי עבודה מיוזעים, שמן נגד שמש (לשיזוף) וקרם שומני לטיפוח העור. יש לשטוף היטב ידיים שפשופות ומאוכלות ממלט, יש לחטא פצעים, ולמרוח שלפוחיות. כנגד השפעה מופרזת של השמש – במיוחד מי שאינם רגילים לעבודה פיזית קשה – יש להשתמש בשמן שיזוף, בכובע רחב שוליים ובבגדים קלים. יש להרחיק ילדים מאתר הבנייה, ומבור כיבוי הסיד. מקומות כאלה, המפתים למשחק, יש לגדר ולסדר.

חומר בנייה קלאסי, הלבנה, היא בעלת חשיבות רבה מאוד, ולכן הקדשנו לחומר זה שתי תמונות כדי להציג את מאפייניו, כלומר את »כללי השימוש« (איור 5 ואיור 6).

איור 5

המספרים שבתיבות הקטנות מראים כמה לבנים דרושות ל-1 m2 מ״ר של קיר בעובי שונה, מלבנים בממדים שונים. מי שבונה בעצמו יוכל בקלות לחשב את שטחי הקירות של החדרים המתוכננים. חישוב נפח הקירות כבר מסובך יותר, ולכן קבענו את היחס בין מספר הלבנים לבין שטח הקיר (ובאופן חריג קבענו את מספר הלבנים הדרוש לעמוד בגובה 1 m).

בעת קביעת נתונים אלה לקחנו בחשבון גם את המקום שתופס המלט, ובמקומות שבהם מספר היחידות ל־1 m2 לא היה מספר שלם, עיגלנו כלפי מעלה.

תמונה 6

אנו מפנים את תשומת לבם של הבנאים לכך שמספר הלבנים הדרוש בפינות לקשירת הקירות זה לזה חסר אם החישוב נעשה על סמך שטחים פנימיים. לכן יש להגדיל את אורך אחד הקירות במבנה בערך עובי הקיר. לבנים המסודרות בשורות מהוות רק ערמת חומר; רק בקשירה במרגמה יהפכו לקיר. מרגמה היא תערובת של סיד כבוי, חול, מים ומלט בצפיפות של שמנת.

יישום סוגים שונים של מרגמות

טיח סוג H4 - לקירות בעלי עומס נמוך.

מלט מסוג H6 - ליסודות פחות עמוסים מלבנים ואבן, לארובות, לקירות מחיצה ולקמרונות.

טיט סימון H10 - לקירות נושאים בעובי 25 cm ומטה ולעמודים בעלי בסיסים קטנים מ-0,1 m2

טיט מסוג H25 - לקירות הראשיים של חללי מרתף של בניינים.

טיט סימון H50 - לעמודי לבנים עם חיזוק במקרה של מי תהום »תוקפניים«.

טיט מסוג Н80 - למקרה של מי תהום »אגרסיביים«.

טיח בסימון H90 - למקרה של מים ״אגרסיביים״ מאוד.

נוסף על היבטים אלה, כמובן, קובעות הדרישות מבחינת החוזק.

הרכב סוגי המלט השונים

H10: 1,00 m3 חול, 250 kg מלט דרגה 300 או   0,25 m3 סיד

200 kg מלט מסוג 400

Н25: 1,00 m3 חול, 350 kg מלט מותג 300 או   0,10 m3 סיד

300 kg מלט מסוג 400

H4:            1,00 m3 חול                                            0,25 m3 סיד

H4f/100h:  1,00 m3 חול  100 kg צמנט דרגה 300    0,25 m3 סיד

H4f/75n:    1,00 m3 חול   75 kg מלט דרגה 400     0,25 m3 סיד

H4f/50 o:   1,00 m3 חול   50 kg מלט מותג 500     0,25 m3 סיד

Н6:            1,00 m3 חול  175 kg מלט מותג 300 או 0,25 m3 סיד

150 kg מלט בדרגה 400

VP/100h:   1,00 m3 חול  100 kg צמ. דרגה 300    0,33 m3 סיד

а/250 h:     1,00 m3 חול  250 kg צמנט מותג 300          —–

o/225n:      1,00 m3 חול  225 kg מלט מותג 400          —–

סיד עם גושים או סיד שלא עורבב ושלא כובה כראוי יגרום למכתשים בקיר בצורת סימני גרגרים.

מספר סוגי בטון

טוב להכיר את התכונות וכמה סוגים של בטון, תוך ציון שחוזקו של חומר הקישור העיקרי, המלט, גדל עם העלייה במספרים (200, 300, 400, 500). הסימון של הבטון מ־B50 עד В500 מציין, לעומת זאת, את חוזקו בלחיצה. הנה כמה סוגים עבור »האסortiment«:

В - 50:     1,20 m3 חצץ 150 kg מלט דרגה 300 או 110 kg מלט דרגה 400

B - 70:    1,20 m3 חצץ 190 kg מלט מותג 300 או 150 kg מלט מותג 400

B - 100:  1,20 m3 חצץ 250 kg מלט מותג 300 או 200 kg מלט מותג 400

В - 140:  1,20 m3 חצץ 270 kg מלט מסוג 300 או 250 kg מלט מסוג 400

B - 200:  1,30 m3 חצץ 278 kg מלט מסוג 500

אם כבר הכרנו טוב יותר את הלבנים ואת הטיט, נזכיר גם ששיטת קשירת הלבנים באמצעות הנחה לאורכן בכיוון אורך הקיר נקראת שכבת אורך (איור 7, 1 חלק). קיימת גם שכבת מלקחיים (איור 7, 3 חלק) וכן שכבת חיילים (איור 7, 4 חלק) בגרסה חד-שורתית.

ניתן לחצות לבנים לאורך ולרוחב, אך לעיתים קרובות דרושים חלקים של 1/4 ו־3/4 מהחלקים. בעזרת אלה יוצרים עמודים. חשוב מאוד ששכבת הלבנים העליונה תהיה מוזזת בחצי החלוקה ביחס לשכבה שמתחתיה. קשר זה מבטיח את חוזק הקיר. חשוב גם שיהיה טיט לא רק בין השכבות השונות, אלא גם בין הלבנים השונות בשכבה בכיוון הרוחבי (איור 7, החלק התחתון).

איור 7

על השכבות המוכנות יש למרוח במרית שכבת טיט אחידה ודלילה בעובי של כ־1 cm; על שכבה זו מניחים את הלבנים (3), וגם על קצות הלבנים יש למרוח טיט (2). את הלבנים המונחות יש להביא תחילה למקומן במכות מלמעלה (4), ולאחר מכן גם מהצד (5) (במכות על החזית שלא נמרחה בטיט). הטיט הדליל יחדור גם למישקים האנכיים וכך יושג קשר טוב.

כדי לחצות לבנים לשניים נוח לסמן את האורך על ידית הפטיש, וכך נוכל בקלות לסמן את מקום החיתוך לחצי לבנה או לרבע לבנה. במקום החיתוך יש לחרוץ קו עמוק יותר משני צדי הלבנה, ובמכה במרכז החלק שרוצים לנתק, הלבנה נשברת. בעת פעולה זו יש להחזיק את הלבנה ביד שמאל.

לצורך טיוח נדרש ניסיון גדול עוד יותר מאשר לחיתוך לבנים. מי שעוסק בנגרות בנייה רק לעיתים רחוקות ילמד בקושי לזרוק את תכולת המאלג׳ על הקיר בתנועה אחת של היד. לכן עדיף להניח את הטיט על לוח טיוח גדול יותר, ואז, החל מהקצה התחתון של הקיר — תוך החזקת הלוח אופקית ובזווית של כ-20° ביחס לקיר — ללחוץ בעדינות את הטיט אל פני השטח (תמונה 8).

איור 8